<h1>פירוש קדמון על סוכה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
מטיט הנרוק בפני עצמו מ' סאה הטובל בו לא עלתה [לו] טבילה. שאם הגביה מן הקרקע טפח. הוה ליה גג, או שלא סמכה על הכותל אלא הפליגה מן הכותל. דקא גני בכילת חתנים. דמשופע הוא ולא חשיב ליה אהל ולא הוי סוכה תחת סוכה. אי הכי. דבסתם קטנה פליגי אמאי קאמר רבי אליעזר אחת גדולה ואחת קטנה, כלומר דדין סתם גדולה כדין סתם קטנה ולתנא קמא סתם קטנה לשכיבה, אי בסתם קטנה פליגי דרבי אליעזר סתם קטנה נמי לסיכוך. הכי איבעי ליה למימר אחת קטנה בתחילה, ואחר כך אחת גדולה, כלומר דין סתם קטנה כדין סתם גדולה מה סתם לרבנן הכל סתמא לסיכוך אף לדידי נמי סתם קטנה לסיכוך. חילאות. כפות של דקל. גדולה מסככין בהן. שכן גודלין לסיכוך. ארוגה. שאורגין לשכיבה. מזבלי. שקין שנושאין בהן זבל. הריני כפרת. כלומר יהא לי כפרה מיתת ר' חייא ובניו, דמיתתן של צדיקים [מכפרת]. דצדיקים היו, וקיימא לן [מו"ק כ"ח ע"א] מכפרת. ומנא לן דצדיקים הוו, שכשנשתכחה תורה וכו' [ב"מ פ"ה ע"ב] מדרס אין טמא לא. והן כיון דמטמא מדרס מטמא מת ומטמאין טמא מת, דברי ר' יוסי. והא תניא בניחותא. גדנפא. שפה שעושין למחצלת שלא יקרע. שעם... שקין שנושאין בהן [משאוי] מב' צידי החמור ואינו צריך להורידו מן החמור. חזו לבנתא. סל לפירות. גאלקי...
<h2>דף כא.</h2>
כלי אבנים וכלי גללים, דאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. אגרוף. טפח, כלומר אם היה גדול חלל טפח הוי אהל. שקיפין. נקיקים נקעים הם. גסה עליו. כשרואה עצמו יושב ברוחב טפי והולך מזוית לזוית, ושמא מוציא וכו'.
<h2>דף כא:</h2>
תסוככני. מסוכך באהל. ולר' שמעון. דמתניתין, דאמר סוכה דירת קבע בעינן, לדברי הכל הא קא אתי אהל ארעי ומבטל אהל קבע, ומר סבר לא כול'. שצריך תלמוד. שצריך ללמוד שיחת חולין שהחכם מדבר. שנאמר ועלהו לא יבול. העלה טפל לפרי הוא, ואפילו הכי לא יבול. אבל סיכך על המטה. שנעץ קונדיסין וסיכך עליהן, ומטה הויא בתוך הסוכה כשירה.
<h2>דף כב.</h2>
שאין בין [קנה] זה לקנה. בין קנה העולה לקנה היורד. מעזיבה. רצפה, שאין עשויין בחוזק כשאר קירויין, אלא נסרים הם שנחים על העלייה. דתנן קורת הבית והעלייה שאין עליה מעזיבה, והן מכוונים (נחמ) טומאה תחתיהן. תחתיהן טהור וביניהן טהור. טומאה על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא. היו העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת מהן כל הבית כולו טמא ותני עלה וכו'. לעיל.
<h2>דף כב:</h2>
מבוי אריח טפח ומחצה, דהיינו חצי לבינה של שלשה טפחים. רשב"ג [אומר] אם מקבלת אריח לארכו. שהן שלשה טפחים, דכי פלגת ג' טפחים [באמצען] הוו להו טפח ופלגא, ואכתי איכא באורך ג' טפחים שלימים. ...טפח בקורה, דבין שניהם ליכא אלא טפח.
<h2>דף כה:</h2>
[אבל הכא דמטא זמן ק"ש. אם לא קרא] ק"ש בלילה עבר ליה זמן ק"ש דלילה הוה אמינא חייב אע"ג דעוסק במצות חתונה, צריכא. אבל הכא משום דלא חזי האי חתן דלא מצי שביק שלא יקח אשה. אבל התם מצי שביק דלא ליטמא במת מצוה אימא חייב אע"פ שעוסק במצוה, צריכא. משום הכי נקט ר' יוסי, דהוא הוי ת"ק.
<h2>דף כו.</h2>
בשבתא דריגלא. בשבת שהיו דורשין בו דרשה של רגל. אדהתא דנהרא. שפת הנהר. אביי אמר תשבו כעין תדרו. מה דירה אחת ביום ואחת בלילה כלומר בין ביום ובין בלילה. אבל הכא אי עביד סוכה שומירה ביום היו יושבין. בלילה לא, דאזיל לביתו בלילה ולא הוי אחת ביום ואחת בלילה. פירצה קוראה לגנב. עד דהוו יתבי בסוכה הוו עיילי ליסטין בעיר. כריא. כרי של פירות. למ"ד כעין תדורו חייב, כמו דירה בין ביום בין בלילה התם נמי מצי למיעבד סוכה ולישב בה בין ביום ובין בלילה וחייב. ולמ"ד פרצה קוראה לגנב פטור, [דהא] עד דיתבי בסוכה היו גונבין הפירות. ומשמשיו.
<h2>דף כז.</h2>
כותבות. תמרים. וכשנתנו לר' צדוק מן אוכל פחות מכביצה. לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף, אמר אביי פחות מכביצה לא בעי נט"י וברכה. הא כביצה בעי נט"י וברכה. אין לדבר קצבה. כלומר או פחות או יותר מי"ד חוץ מלילי יום טוב הראשון שחייב. ישלים בלילי יום טוב האחרון. כלומר כל לילה ולילה יכול להשלים עד לילי יום טוב האחרון יכול להשלים. הא ר' אליעזר הוא. דאמר כל לילה ולילה חייב לאכול בסוכה, ומאי קאמרת משלים בלילה השני או בשלישי מכלל דלאו חובה אלא לילה הראשון. חזר בו ר"א. מהא דאמר י"ד סעודות חייב לאכול. פרפראות. מעדנים.
<h2>דף כז:</h2>
מאי טעמיה דרבי אליעזר. [דאין] עושין סוכתו בחולו של מועד. לשום חג. לשום יום טוב. דילמא אתי למעבד סוכה רעועה. מערב יום טוב. דסבר (אתתנו) [אגמרנה] בחולו של מועד. בינתים. בחולו של מועד. הא לא איצטריך קרא. דיעשה סוכה, דבשעה שנתגייר יעשה סוכה. שבת. דעלמא ואסור לפרוש משום דעביד אהלא. ותיפשוט ליה מדידיה. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין.
[ורבנן כיון שאמרו עושין סוכה בחוה"מ] לא איצטריך קרא. [ואקשינן] היכי עביד ר' אליעזר הכי ונפיק מסוכה לסוכה, והוא עצמו אמר אין יוצאין מסוכה לסוכה. ופשטינן רגל אחר הוה. כלומר לא הוה רגל סוכה אלא רגל אחר הוה. והדרינן אקשינן ליה והאמר ר"א משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהן ברגל. אמר לך ר"א לא הוה רגל אלא שבת הוה. משום הכי נפיק, מיכלל דאי הוה רגל לא הוה נפיק. ותו אקשינן ליה לרבי אליעזר, הוה ליה למיפשט ליה לרבי יוחנן בר' אלעאי מדידיה. כלומר מתוך דבריו, כשאמר ליה לרבי אליעזר ר' מהו שאפרוס עליה סדין, כלומר על אותה הסוכה שלא יכנס החמה בפנים לסוכה, הוה ליה למיפשט מהא דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומר כול', אבל הכא לענין סוכה דלא קשור ולא תלוי ולא מטלל הוא לא. ומפני מה הוצרך למיפשט ליה מאין לך כל שבט ושבט מישראל, משום שלא רצה למימר דבר דלא שמיע ליה מפי רביה, וכדתניא מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל כול'.
<h2>דף כח.</h2>
התם. דמבטל לפקק. הכא. לא מבטל לסדין. קדמני. מפי רבי. משל כובסין. מה שאומר בהגדות (דחומש) [דדיני ממונות [סנהדרין ל"ט ע"א]] משל לכובס, משל לשועל.
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כול'. אמר מר האזרח להוציא את הנשים כל לרבות את הקטנים. מיכלל דאזרח בין גברי בין נשי משמע. והתניא האזרח לרבות נשים אזרחות שחייבות בעינוי. אלמא אזרח גברי משמע, נשים לא משמע. אמר לך רבא. הוי יודע דהאי דאמרינן האזרח הילכתא היא, ואשכחי רבנן קרא שזכר לשון אזרח ואסמיכו הילכתא אקרא, וליכא מהאי קושיא. ואקשינן אם כן דאנן יכולין למילף מחדא מינייהו, מהילכתא או מקרא, למה סמכונה רבנן אקרא, פי' קרא אי סוכה מצות עשה שהזמן גרמא היא כול', פי' הילכתא. ויום הכיפורים נמי מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם.
<h2>דף כח:</h2>
השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. מה איש חייב אשה חייבת. אמר אביי לעולם סוכה הילכתא ואיצטריך עוד למידכר קרא, דאי לא זכר קרא הוה אמינא תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשה אף סוכה נמי איש ואשתו, קמ"ל דלא. רבא אמר לעולם אימא לך סוכה קרא, ואיצטריך (קרא) עוד למידכר הילכתא, דאי לא זכר הילכתא הוה אמינא נילף ט"ו ט"ו מחג המצות, ויהון נשים חייבות בסוכה קמ"ל דלא. והשתא דאמר מר, כלומר אביי, סוכה הילכתא, קרא מאי איצטריך. פירוש כל האזרח. ופשטינן לא בא קרא אלא לרבות הגרים, סלקא דעתך אמינא אזרח בישראל אמר רחמנא ולא גרים, קמ"ל על הגרים אמור. ויום הכיפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא, לא הוצרך הברייתא להודיענו נשים אזרחות שחייבות בעינוי, אלא לתוספת עינוי, כדאמרינן מוסיפין מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו. עיקר זה ההלכה תמצאהו בתורת כהנים מועיניתם את נפשותיכם וגו' הא כיצד מתחיל ומתענה כול' הוה סד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ואזהרה. פירוש שהאוכל בעת התוספת אינו חייב כרת כביום. לא ניחייבו נשים כלל קמ"ל, דחייבות. כל לרבות את הקטנים. ואקשינן והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. ופרקינן לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך. חייב. כאן בקטן שלא הגיע לחינוך. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן כול'. ואקשינן מעשה לסתור. כלומר יביא מעשה ויסתור משנה. כבר המשנה אמרה נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה, מה הוצרכה כלתו של שמאי למיעבד לברה קטן סוכה. ופשטינן שמאי מחמיר על עצמו הוה לענין מצוות, ולא סותר, כדאמרינן [כ"ו ע"ב] לענין אכילת ארעי חוץ לסוכה.
תוספת. דמתחיל ומתענה מבעוד יום. [מעונש]. דליכא כרת אלא ביוה"כ עצמו. בשביל קטן. כלומר דחייב בסוכה. ומטייל. ומפיג עצמו בסוכה. בר ממטללתא. דבעי צילותא. מאני דמיכלא. כשהן מאוסין. שחיל. כלי ששואבין ממנו מן החביות, (כגון) [כמו] מן המים משיתיהו ומתרגמינן שחלתיה. ציניתא. עצים. ה"ג עד שיאור (אימת). עד שיעלה עמוד השחר.
<h2>דף כט.</h2>
משא זיקא וקא מייתי צבוותא. פירוש נשב הרוח ויביא האשפות.
<h2>דף כט:</h2>
לולב הגזול והיבש פסול כול'. ואקשינן קא פסיק ותני ל"ש בי"ט א' ול"ש בי"ט ב' פסול גזול. בשלמא בי"ט א' בעינן לכם משלכם דכתיב ולקחתם לכם אלא בי"ט שני מ"ט פסול. ופשטינן משום דהו"ל מהב"ע. והבאתם גזול וגו' גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה אף גזול נמי דלית ליה תקנתא. לפיכך פסיק ותני ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש. פירוש שאם מצא אדם כיס בדרך ושמע אחר כך קול הכרזה מי שמצא כיס זה... חייב להחזירה. ואם אחר ההכרזה מצאה ואחר שנתיאש בה הבעל, הותר למוצא המציאה. בשלמא לפני יאוש ולקחתם לכם משלכם אמר רחמנא, וזאת המציאה שלפני ייאוש לאו דידיה היא. אלא לאחר ייאוש כבר קנייה, ולמה פסיק ותני פסול. ופשטינן משום דהו"ל מהב"ע. ש"מ. ועיקר זה הלכה עיין בב"ק בפ' מרובה [ס"ו ע"א] אמר רבה שינוי קונה בגניבה כול'. מותיב רב נחמן בר יצחק, לר' יצחק בר נחמני דאמר מתוך שיצא בשאול יצא בגזול. לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול כשר אימת אילימא בי"ט ראשון כשר הא כתיב לכם משלכם, אלא בי"ט שני וקתני גזול פסול. ופריק רב אשי לעולם בי"ט א' קאמר (מתוך שיצא בשאול יצא נמי בגזול). ולא מיבעיא שאול דלאו דידיה הוא, אבל גזול אימא סתם גזילה ייאוש בעלים הוא וכדידיה דמי וליפוק ביה, קמ"ל. כללא דמילתא, ביום טוב הראשון בין לפני ייאוש בין לאחר ייאוש לא יצא. ביום טוב שני אחר ייאוש מותר לפני ייאוש אסור כדאמר ליה רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מגוי כול'. אוונכרי הם האריסים דמנהגם למיגז הדסים.
<h2>דף לא.</h2>
סוכה גזולה רבי אליעזר פוסל, דסבר קרקע נגזלת או אינה נגזלת ועל כל פנים הו"ל סוכה שאולה.
אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו ורבנן מכשירי בסוכה גזולה ואדם יוצא בה ידי חובתו... דקרקע אינה נגזלת היא וסוכה שאולה היא ואדם יוצא בסוכתו של חבירו אבל גזל עצים וסיכך בהן כול'. איתתא דהוה לאבוהא תלת מאה ותמני עשרי עבדי צוחה קמייכו כלומ' ביתו של אברהם אבינו שכתוב בו וירק את חניכיו שמונה עשר ושלש מאות כול'. א' רבינא האי כשורא דמטללתא דגזלה ומטלל עליה עבדו ליה רבנן משום תקנת מריש דאין לו אלא דמי עצים בלבד... מריש דבירה. קא מש' לן אין לו אלא דמי עצים בלבד.
<h2>דף לא:</h2>
לא מצא אתרוג פשיטא מהו דתימא לייתי פריש או רמון כדי שלא תשתכח תורת אתרוג מישראל... נפיק... קא משמע לן...
<h2>דף לב.</h2>
דעביד כבהימנק. עקום ודומה למגל... ואמר רבא לא אמרן אלא שהיתה עקימותו לפניו אבל לאחריו ברייתא היא וכשירה. ולולב דסליק בחד הוצא מיחזי כבעל מום ופסול. אמ' רב פפא נפרצו דעביד כי הופיא כלומ' נסדקו העלים שלו. נחלקה התיומת מהו כלומר ראש הלולב נחלק לשנים מהו אמר ר' יהושע בן לוי ניטלה התיומת פסול ונקיש החלוקה כנטילה מה נטילה פסול אף חלוקה פסול ופשטינן לבעיא דרב פפא דאת[קש] חלוקה לנטילה נחלקה התיומת כשירה ניטלה התיומת פסולה. ואימא אופתא...
פיס' וצני הר הברזל כשירות. ותריץ אביי לא שנו כשירות אלא בזמן שראש העלה זה מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסולות והלכתא כאביי.
<h2>דף לב:</h2>
פיס' לולב שיש בו ג' טפח' כדי לנענע בו כשר. תנן כל לולב שיש בו ג' טפח' כדי לנענע בו כשר קשיא בין לרב יהודה אמ' שמואל שיעור הדס וערבה ג' טפח' ולולב ד' כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח ובין ר' פרנך אמר ר' יוחנן שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפח ופרקינן ליכא קשיא אימא וכדי לנענע בו כשר ומר כדאית ליה ומר כדאית ליה פי' רב יהודה אמר שמואל מיבעי ליה שיהא יוצא לולב מן ההדס טפח כלומ' מן ההדס עד ראש הלולב ור' פרנך מיבעי ליה שיהא יוצא [שדרו של לולב מן] ההדס טפח. שיעור הדס וערבה ג' ולולב ד' ר' טרפון אומ' אותם ג' טפחים מאמה בת חמשה טפחים והיא אמה של כלים כדגרסינן בתחילת פירקא קמא [ה' ע"ב] אמה של בניין ו' טפח' ושל כלים ה' והיא אמה גדולה. אמר רב הונא שרא ליה מריה לר' טרפון כלומ' ימחול לו המקום השתא עבות ג' שהוא פלגו אמתא לא משכחינן כלומר הדס אמה בת ה' טפח' [מאילו הטפחים]... ג' טפח' חצי אמה וג' חומשי טפח מי משכחינן והיאך תריץ כי האי גוונא ונתלה זה ההלכה זמן ולא אפשיט עד דאתא רב דימי מארץ ישראל ופשטה ואמ' אמה בת ו' עשה אותה בת ה' [וחלק] הטפח הששי על החמשה טפח' והוא לכל אחד טפח וחומש טפח (וחומש) צא מהחמשה ג' להדס וטפח ללולב ישאר מן האמה שלה טפח אחד וחומש וקשיא לשמואל אדשמואל [מדסיפא] ארישא למעלה אמ' שיעור הדס וערבה ג' טפח' באמה בת ששה טפח' כחכמים והדר אמר הלכה כר' טרפון דאמר באמה בת ה' טפחים לא דק כלומר אמ' ג' ושיעורו יותר ואקשינן אימור דאמרינן לא דק לחומרא כברישא אבל לקולא מי אמרינן דלא דק שהחובה ג' טפחים וג' חומשי טפח כר' טרפון והוא אמר שיעור הדס וערבה ג' כחכמים אלא כי אתא רבין אמר אמה בת ה' עשה אותה בת ו' ט' אמר תנא קמא שיעור הדס וערבה ג' השיבו ר' טרפון [בתמיה] באמה בת ה' טפחים אתה אומר או אינו אלא ג' באמה בת ו' טפח' אמה... ר' טרפון ג' טפח' [באמה] בת ו' הן [חצי] אמה ולחכמים אילו ה' טפח' [באמה בת ה'... שיעור הדס] אמ' ג' טפח' וג' חומשי פ' הכא אמר שמואל הל' כר' טרפון דאמר [ג' שהן חצי אמה... משיעור [ו' ט'] ושיעור ג' כרבנן דאמרי שלשה באמה בת ה' טפח' שהן חצי אמה ושלשה חומשים והיינו לא דק שאמר שלשה ושלשה חומשים וההלכה היא שלשה בלבד וזה הוא ולחומרא לא דק. ואית דמפרשי אימור דאמרינן לא דק לחומרא לפיכך אמ' הלכה כר' טרפון דמחמיר טפי אבל לקולא מי אמרינן לא דק כי אמ' היל' כרבנן דאמ' ג' ונתלה ההלכה ולא איפשיט עד דאתא רבין ואמ' אמה בת ה' עשה אותה בת ו' צא מהן ג' להדס וטפח ללולב כמה הוו להו אילן ג' שלהדס תרי ופלגא שכל זמן שהיא מאמה בת ו' הוו לה תלתה טפח' חצי אמה אי עבדינן אמה של ו' באמה של ה' וחסר ממנה תלתה חומשי ותלתה חומשי הן חצי (אמה) טפח והוא דאמר רבין כמה הוו להו תרי פושכי ופלגא ואקשינן לרבין סוף סוף קשיא דשמואל אדשמואל דברישא אמר הדס וערבה ג' כרבנן והדר אמ' [הלכה] כר' טרפון [דאתו] תלתה דרבנן על [דעת] ר' טרפון תרי ופלגא ופרקינן היינו לא דק כלומר לקולא לא דק [וזה] לחומרא לא דק ואית [דפ'] קשיא על שמואל ופריק רב הונא ואמר לך אמ' שמואל הלכה כר' טרפון דאמ' בתרי ופלגא.
מת' הדס הגזול והיבש פסול כול' תנו רב' קולע כמין קליעה ודומה לשלשלת הוי אומר זה הדס קולע כלומ' עומד בלא עיוות. עבות הוא הדס והיכי דאמי עבות דקיימי תלתא תלתא בחד קינה כלומ' תלתא עלין בראש הענף ואי הוי תרי וחד כשר כלומ' תרי מצד אחד של ענף וחד מצד האחד ואי נשרו רוב עלין שבענף ונישתיירו בו מעט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת ואי נתרו להו תרי עבות היכי משכחינן לה ופשטה אביי משכחת לה באסא מצראה פיר' הדס [...] דקיימי ז' טרפי בחד קינא דכי נתרו להו ד' פשו להו תלתה.
<h2>דף לג.</h2>
נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר פי' תמרה כלומ' עלתה במקום הקטום לחלוחית כי האי גוונא אמרינן כשר. בעי ר' ירמיה האי אסא דנקטם ראש הענף שלו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב עצמו מהו ואמר יש דחוי אצל מצוות וכיון שנידחה נידחה או לא ואקשינן ליה לר' ירמיה מאי בעית למיבעא האי בעיא תשובתך בצידך היה לך למיפשט לההיא (מס' חולין) מיהא דתנן כסהו ונתגלה כלומ' גילהו הרוח פטור מלכסות כלומ' דם משחיטת העוף כי כבר בזמן ששחט כיסה והואיל וניתגלה פטור [הוא] מלכסות ואם שחט ולא כיסה אמרינן אף על גב שכיסתו הרוח חייב הוא לכסות ולא שנו שהוא חייב לכסות אלא כשכיסה וחזר וניתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה מאי שנא דכי לא חזר ונתגלה נמי אמרינן הואיל [ונדחה ידחה] ולא בעי לכסות וכך נאמר לעינין תמרה שעלתה ביום טוב הואיל ונדחה ידחה קא מש' לן אמ' רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצוות אמ' לך ר' ירמיה הוא גופה קא מיבעיא.
<h2>דף לו:</h2>
מעשר כרבנן סבירא ליה דחייב במעשר בקוטנן. גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול לא שנו שהוא פסול אלא דעביד לה כמין בריה אחרת אבל כמין ברייתו כשר פשיטה לא צריכה אף על גב דעבדה דפי דפי [כשר]. דעביד ר' חנינה [והוה] מטביל בה ונפיק כלומר חותך ממנו חתיכה ואוכלו ובשאר נפיק בה קשיא ליה מתני' דאמ' נקב כל שהוא פסול ופריקינן לא קשיא [מתני' פסול] דאמ' ניקב כל שהוא ביום טוב ראשון אמור דעביד דר' חנינא ביום טוב שיני אלא לרב דר' חנינה קשיא אמר לך רב שאני אכילת דר' חנינא מאכילת העכברים דר' חנינא לא מאיס והעכברים מאיסי איכ' דאמ' אמ' רב כול'.
מת' אין אוגדין את הלולב כול' ר' יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינין שבלולב כול' אמרו לו החכמ' לר' יהודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין תחילתו להחמיר שאמ' אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינים וסופו להקל כיצד שאם לא מצא ארבעת יושב ובטל מצות סוכה ואין לך קלות גדול מזה והתורה אמרה בסוכות בסוכות של כל דבר וכן בעזרא הוא אומ' צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וגו'. ור' יהודה ארבעת מינים הוא דמכשיר מידי אחרינא לא והתניא סיככה בנסרים של ארז שיש בהן ד' טפחים כדאמרינן לעילא ומודה ר' יהודה לר' מאיר שאם נתן נסר שרחב ד' טפח' כשירה והא ר' יהודה מכשיר יותר מד' ופריק ר' יהודה מאי ארז הדס הוא וכדרבה בר רב הונא דאמ' עשרה מיני ארזים הן דכת' אתן במדבר ארז שטה וכול' ושמ' מינ' אין מסככין אלא בארבעת מינין שבלולב.
<h2>דף לז.</h2>
ר' מאיר אומ' אוגדין את הלולב אפילו במשיחה ממעשה בחורי ירושלים ביקירי ישראל שהיו אוגדין את לולביהן בגימונות של זהב אמ' לו ר' יהודה לא ילפינן משם ראייה. בית (ירכי) [יד כי] היכי דלא ליהוי חציצה הכי אמ' להו שיבקו מקום למטה בלולב מקום תפיסה בלא אגידה כדי דניתפיש ליה כי היכי דלא ליהוי האגד חציצה בין הלולב ובין היד. רבא אמ' כל לנאותו אינו חוצץ ונטילת הלולב היא הנאתו ואינו חוצץ ולא צריך למימר להו שיבקו בית (ירכי) [יד] רבה אמ' לא לינקוט איניש הושענא בסודרא משום דחוצץ ובעינא לקיחה תמה וליכא וקשיא לרבא דאמ' כל לנאותו אינו חוצץ אמ' לך רבא לינקוט איניש הושענא בסודרא ולא חייש משום דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומנא אמינא לה דשמה לקיחה דתנן במס' פרה האזוב הקצר מספקו בחוט ובכוש כלומ' אוגדו האזוב בהן כדי לטבול בשוקת ולעלות ואינו אוחז אלא בהן ואם העלהו אוחז באזוב ומזה ואי סבירא לו כרבה אמאי מטבלו ומעלה לקח וטבל אמ' רחמ' אלא לא שמ' מינ' לקיחה ע"י דבר אחר שמ' לקי' ואקשינן ודילמא שאני התם לעינין מטבל ומעלה כיון דחבריה בחוט כגופיה דאמי אלא ליכא מרישא דמתני' דפרה פירוק מסיפא הפירוק נפל משפופרת לשוקת כלומ' נהפך מכלי שיש בו אפר הפרה בכלי אחר פסול הא תמיה הוא משפופרת לשוקת כשר ואמאי ולקח ונתן אמ' רחמ' ולמה הפילו הא כשר אלא שמ' מינ' נתינה ע"י דבר אחר שמה נתינה וכן לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה שמ' מינ'.
<h2>דף לז:</h2>
ואמר רבא לא ליגוד איניש לולבא בהושענא [דנתרי] טרפיה והוי כמו חציצה ורבא אמ' מין במינו אינו חוצץ ולא אמרינן הוי חציצה. הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מאי טעמא הדס [חמור מ] (ל)אתרוג משום דהדס דלריחא עביד כיון שהריח בו קא מקצו ליה כלומר [הוקצה] מן המצוה אבל אתרוג כיון דלאכילה עביד ולא לריחא אי הריח ביה לא מקצי ליה אלא מאכילה מריחא לא קא מקצו ליה ולא הוקצה ממצוה כלומ' לא הודחה ממצוה וראוי למצוה הוא... ועוד אמ' רבא הדס במחובר אסור להריח בו מאי טעמ' כיון דלריחא עביד אי שרית ליה אתי למיגזייה אתרוג דלאכילה עביד ולא הריח בו כשהוא מחובר לא אמרינן אתי למיגזייה.
<h2>דף לח.</h2>
מת' מי שהיה בא בדרך כול' מדקאמ' יטול על שולחנו אלמא דמפסיק סעודתו ורמינהי אם התחילו אין מפסיקין ומפרקינן איכא שהות ביום בכדי להפסיק וליטול וליהדר משלים סעודתיה שפיר הא דליכא שהות ביום דלא [ומקש]ינן ודלמ' הא דאוריתא כלומ' הלולב לפיכך מפסיק והא דרבנן כלום הפסקת ערבי שבתות וערבי (ו)ימים טובים מדרבנן לא מפסיק ואיפרק כפירוקא קמא איכא שהות וליכא שהות. ודקאמרת הא דאוריתא הא דרבנן הכא נמי ביום טוב שיני עסיקינן דרבנן ממאי מדקתאני מי שבא בדרך דאי סל' דע' ביום טוב ראשון מי שרי למיזל איניש באורחא ממקום למקום רחוק.
<h2>דף לח:</h2>
אם בא לכפול ולמימר ברוך הבא אנא יי הושיענא פעמים ואנא יי הצליחה פעמים כופל. הוא אומ' ברוך הבא והן אומ' בשם יי מיכן לשומע כעונה. ואמ' רבא לא לימא איניש ברוך הבא והדר אמ' בשם יי אלא אומרה בפעם אחת ברוך הבא בשם יי. אמ' ליה רב ספרא לרבא משה שפיר קאמרת' כלומ' [שבועה] אלא הכא והתם כלומר בין חכמי ארץ ישראל ובין חכמי בבל כולהו אמרי אסוקי מלתא היא ולית לן בה פי' ואילו אמ' ברוך הבא והדר אמ' בשם יי לא חיישינן. ואית דמפרשי הכא והתם על שני מימראות דרבה ולאו [מלתא היא] משום דלא נימ' הכא והתם אלא על שני עיניינים ואיפשר [דנימא] במימרא [השניה] הכא והתם כדפריך אבל במימרא ראשונה... דנימא [הכי] לפיכך אמרינן לאו מלתא היא.
<h2>דף לט.</h2>
מת' מקום שנהגו לכפול כדאמרן כופל לפשוט יפשוט כלומ' יאמר אותו פעם אחת והולך אמ' אביי לכפול מאודך כי עניתני ולמטה. [ולפניו מצוה] לברך אשר קידשנו במצותיו וציונו לגמור את ההלל. האי עובר לישנא דאקדומי הוא דכת' ויעבור את הכושי כלומ'... ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.
הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן ליה מוכר ללוקח בדמי הלולב אתרוג במתנה כלומ' היה שווה הלולב ד' זוזי [והמתנה זוז נותן] ה' זוזי ואומר לוקח דמי הלולב והאתרוג היא במתנה ממך שאינו דמי לוקח בשביעית והוא דאמ' רב הונא מבליע לו דמי אתרוג בלולב וליתן לו דמי האתרוג בהדיא כלומ' בפרהסיא כמו שנותן לו דמי הלולב בפרהסיא ואמרינן ליה תדע למה לא יהיב ליה בהדיא משום שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלוש סעודות ואם מסר לו יותר ואמ' אותו עם הארץ מעות [הללו] דמי פירות שביעית מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי ותחול קדושת הדמים...
